ארז יקיר מישל נ' מדינת ישראלעפ"ת 38239-0314 ארז יקיר מישל נ' מדינת ישראל

פסק דין

למערער נשלחו שני דוחות תנועה בגין נסיעה במהירות של כ- 120 קמ"ש בכביש 40, מקום שהמהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

הדו"ח הראשון נשלח ביחס לנהיגה מיום 28.8.12 בשעה 02:17 לאחר חצות והדו"ח השני נשלח בגין נהיגה ביום 20.9.12 בשעה 03:06 לאחר חצות.

המערער ביקש להישפט בגין אותן הדוחות וצירף לבקשה זו בקשה נוספת להארכת המועד וכן תצהיר של מי שעל פי הטענה היה עובד שלו שנהג במכונית.

בית משפט השלום לתעבורה נעתר לבקשה, האריך המועד כמבוקש, וקבע מועד בשני הדוחות ליום 4.11.13.

המערער לא התייצב לדיון שנקבע ועל כן הורשע בהעדרו ודינו נגזר, בגין כל אחד מהדוחות, לקנס של 750 ₪ ולפסילת רישיון על תנאי של חודשיים.

בעקבות כך הגיש בקשה לביהמ"ש השלום לביטול פסקי הדין שניתנו בהעדרו ונימק זאת בכך שמתוך טעות לא הבחין בקביעת המועד לדיון, אלא סבר שמלכתחילה ביהמ"ש לתעבורה דחה את בקשתו המקורית להארכת מועד ולהישפט.

בית משפט השלום לתעבורה דחה בקשתו זו מאחר ולא מצא בה נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון.

בפני ערעורו על ההחלטה האמורה.

לטענת בא-כוחו משנעתר בית משפט קמא מלכתחילה לבקשה המקורית להארכת המועד ולהישפט, שנתמכה על פניה בתצהיר של מי שלכאורה נהג ברכב, מידת הצדק נותנת שגם לאחר שלא התייצב לישיבת 4.11.13 יתאפשר לו יומו בבית המשפט על מנת שיוכל לנסות ולשכנע כי אדם אחר נהג ברכב ומן הראוי להסב הדוחות על שמו.

לאחר שעיינתי בכתבי ביה"ד, במסמכי בית המשפט קמא ושמעתי טענות ב"כ המערער, איני מוצא ממש בערעור.

בית משפט קמא יצא לקראת המערער ואיפשר לו את יומו בדין תוך הארכה משמעותית של המועד להגשת הבקשה להישפט ואף קבע מועד לדיון. על אף זאת המערער לא התייצב לדין וההסבר שנתן לכך כאילו חשב שבית משפט השלום דחה את בקשתו להארכת המועד נשמע על פניו תמוה ומוזר.

בדין קבע בית משפט קמא כי יש להתייחס אל המערער כאל מי שניתנה לו האפשרות ליומו בדין ובמו ידיו בחר שלא לממשה, על התוצאות הנודעות מכך.

אשר על כן, אני דוחה את שני הערעורים.

ניתנה והודעה היום כ"ז ניסן תשע"ד, 27/04/2014 במעמד הנוכחים.

יוסף אלון, נשיא

הוקלד על ידי שולמית אברהם התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: